גן עוז

​

 לדבריו- דוד מאיר היה בן אדם חביב וחיובי מאוד. הוא רצה לתרום לבית הספר, הוא אהב את הארץ ואת החקלאות. היה לי תמיד מאוד מרגש לראות אותו, הייתי בתחילת דרכי כמורה פה, בבית ספר אלונים,  הוא היה מתנדב פה כל שבוע בימי שישי, והיה עומד במעבר חצייה יחד עם התלמידים במשמרות זהב ועוזר לתלמידים לחצות את הכביש. כל שבוע, גם בגשם הוא היה, ולא היה מוותר על זה. אחרי זה היה נכנס לבית ספר ואומר שלום לכולם. גם בטקסים הוא היה משתתף, ביום הזכרון, ביום השואה ובשבועות. תמיד הוא היה מדבר איתי, והוא מאוד אהב אותי, כי אז הייתי המורה היחיד בן. גם היה לי פרוייקט של גינה, ותמיד היה מייעץ לי על חקלאות ואיך זה היה אצלו. הוא הביא לי גם ספר על חקלאות עם הקדשה אישית שלו. אני זוכר שהייתה שנה אחת ונתנו תעודות הוכרה למתנדבי בית הספר ונתנו לו גם, והוא מאוד התרגש. אפילו לא ידעתי עד כמה הוא התרגש. כשהוא נפטר הלכתי עם המנהלת לבית שלו לניחום אבלים. ואז ראינו את התעודה תלויה במסדרון, אז ידעתי שהוא התרגש ממנה והקדיש מקום כבוד בשבילה בבית שלו. היה לו מאוד חשוב הקשר עם גן עוז, ותמיד היה מלא הערכה והוכרה כלגבי הנופלים של גן עוז ומאוד רצה להנציח אותם ושתלמידי בית הספר ייראו במקום הזה בפרויקט, שבועות לפני הטקס היה עוזר בניקוי ועיצוב גן עוז, היה משתתף בחזרות ואני שמח לשמוע שעד היום המורשת שלו ממשיכה ותלמידים לוקחים את זה הלאה ואני שמח שאתם תלמידי ה'1 עשיתם טקס יפה ומרגש וציינו את שמו ומקום של כבוד בתוך הטקס הזה. גם אשתו שהייתה .בטקס "מאוד התרגשה מהטקס ומהעובדה שציינו את שמו והקראתם את .השיר שלו